אני גר באשקלון, שפירא 58, גרתי פעם על שי עגנון 32.

כשגרתי על שי עגנון 32, היה רעש מוזר. עכשיו אני על שפירא 58, היה שקט בהתחלה, אבל אחר כך היה רעש.

רעש מזיק: זה גורם לכאבי ראש בשבילי, וככל הנראה, לשכנים.

אני מניח שאני יודע את הסיבה: כמה (שלושה או יותר) אנשים אמרו לי שצינורות המים בישראל כל כך טובים שאני יכול לזרוק נייר טואלט לאסלה. ככל הנראה, זה לא המקרה, אבל נייר טואלט בצינורות אילץ את בעלי הבניין להתקין משאבות חזקות המייצרות רעש.

יתר על כן, יש לי חשד שעכשיו אספקת המים מזוהמת במים מהביוב ואנחנו ממש טמאים.

אני לא אזרוק נייר טואלט לאסלה יותר.

המחוקקים הישראלים לא בדיוק משוגעים:

סעיף 19. הצורך
בכוונה פלילית אדם מבצע פשע רק אם יש לו כוונה פלילית,
אלא אם כן:
(1). מצוין כי רשלנות היא צד סובייקטיבי
לפשע;
(2). הפשע מסווג כבוצע
באחריות קפדנית.
24
סעיף 20. כוונה
פלילית (אלף). כוונה פלילית – מודעות לאופי המעשה, לקיומם
של הנסיבות והאפשרות לגרום לתוצאות המעשה הנוגע
למאפייני הפשע, וביחס לתוצאות היא גם אחת
מהסיבות הבאות:
(1). כוונה – על מנת לגרום לתוצאות כאלה;
(2). רשלנות, המתבטאת באחת
מהבאות: (אלף. אדישות – יחס אדיש לאפשרות של גרימת
ההשלכות הנ”ל;
(הימור). קלות דעת היא סיכון בלתי סביר לאפשרות לגרום
לתוצאות הנ”ל, בתקווה למנוע אותן.

(הימור). באשר לכוונה, צופה את תחילת ההשלכות
כאפשרות קרובה ללא ספק נתפס כמטרה לגרום להם.

(גימל). באשר
לסעיף זה, (1) אדם שהיה לו חשד לגבי מהות ההתנהלות או
האפשרות לקיומם של נסיבות ייחשב כמי שהיה מודע להן אם נמנע
מלהבהר אותן;
(2) אין זה משנה אם המעשה נעשה נגד אדם אחר או
רכוש אחר מזה שבמסגרתו היה צריך להתבצע מעשה
כזה.

סעיף 21. רשלנות
(אלף). רשלנות – חוסר מודעות לאופי המעשה, לקיומם
של נסיבות או לאפשרות לגרום לתוצאות
המעשה הנוגע לסימני פשע, כאשר בנסיבות
המקרה, אדם רגיל יכול להיות מודע לסימן כזה, ובמקביל –
(1). ביחס לסימנים אחרים הייתה לפחות
הרשלנות הנ”ל;
(2). האפשרות לגרום לתוצאות לא הייתה
בסיכון סביר.
25
(הימור). רשלנות יכולה להיות רק היבט סובייקטיבי של
פשע כזה, שאינו מסווג כחמור.

המשפט הפלילי הישראלי

אז, רעש במקום ציבורי הוא עבירה פלילית, מה שאומר שיש לי הזדמנות לפתור את הבעיה הזאת מבלי להרוג את כולכם לחלוטין עם עוני כתוצאה מההתקפה של המדינה עליי: לאחר ששאלתי שלושה אנשים, אני בהחלט לא נמנעתי מהבהרה, מה שאומר שאני לא נושא בשום אחריות.

אלוהים העניש אתכם, השחורים של שפירא 58. למה?

(Deuteronomy 29:29) הַנִּ֨סְתָּרֹ֔תת לַֽיהֹוָ֖ה אֱֹהֵ֑ינוּ וְהַנִּגְלֹ֞ת ֹלָֹ֤נוֹּ ְֹֹֹּבָֹנֵֹ֨יֹנֹוּ֨ עַד-עוֹלָ֔ם לַֽעֲשׂ֕וֹת אֶת־כָּל־דִּבְרֵ֖י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּֽאת

נושאים נסתרים הם לה’, לאלוהינו, ופתוחים לנו ולילדינו לנצח: שנוכל לעשות את כל דברי התורה הזו.

אלוהים אומר שכאשר אנו מסתירים משהו, אנו מסתתרים מהאל! “מוסתר” או “מסווג” כאן עם מאמר מסוים, כלומר הכל מוסתר (כל הסודות). כלומר, התורה אומרת שכל סוד הוא בעצם מסתור מה’. ידוע היטב כי אלה המסתתרים מן האדון מגורשים מתנאי חיים נורמליים.

גילוי (כאשר אנו נכנסים לשיחה) היא הדרך היחידה להשלים את ביצוע התורה. הנבואה אומרת שהנסתר יסתיים וכל המידע יוסתר לנצח.

פרשנות נוספת: על פי התורה, רק לה’ יש את הזכות להסתיר משהו. אתם בני אדם, אין לכם זכות להסתיר את הפה והאוזניים שלכם.

המילה “פתוח” היא אותו שורש כמו המילה הלכה. אז זו נבואה על ההלכה: אין דרך להגשים את התורה, חוץ מגילוי סודות (אני בהחלט לא אומר שצריך לשים באינטרנט את המכשיר של פצצת האטום והסיסמאות מגוגל: אתה צריך לדעת את המדד). המסקנה מהתורה ברורה: צריך לפתוח את האוזניים והפה. כשאני מדבר, אתה לא מקשיב ולא מגיב ועכשיו האנושות גוססת.

בכך שסירבת לדבר איתי, הפרת את התורה.

הממשלה המטורפת של ישראל חושבת שחלוקת החברה לקהילות היא סבירה. הוא לא מבין את התורה ולא יודע שיש עברים.

אני לא יודע עברית טוב, אבל אני לומד תורה מיוחד: הכנתי את האתר שלי ללימוד תורה.